מהי פרישה מוקדמת?
ההגדרה היבשה של פרישה מוקדמת היא עזיבת העבודה בגיל שמקדים את גיל הפרישה הרשמי, שבישראל הוא 67 לגברים ו-65 לנשים. בעצם, מדובר במעבר לחיים שאחרי העבודה בשלב שבו אנחנו עדיין בעלי יכולת עבודה, אבל בחרנו לוותר עליה.
אנשים מחליטים לפרוש מוקדם לרוב בגלל שתי סיבות עיקריות. הראשונה, היא לעשות את השינוי בגלל תחושה לא מחייבת לעבודה שלהם, לא ממש משתלבים בתרבות הארגונית ולא ממש משתדלים לעשות את העבודה כמיטב יכולתם. הם מרגישים שהם "מבזבזים" את החיים בעבודה שאינה משמעותית, או מעניינת עבורם.
סיבה נוספת, שלעיתים באה גם ביחד עם הקודמת, היא שאנשים מרגישים שהם יכולים לעשות יותר עם חייהם, שהם יכולים להגשים את החלומות שלהם, יכולים להיות יותר מאושרים ומרוצים. מרגישים שהעבודה היא מגבלה על החופש, הזמן.
בשני המקרים, אנשים מעדיפים לעבור לשלב בחיים בו הם לא תלויים בעבודה למחייה, ובו הם יכולים לבחור באופן חופשי במה להשקיע את הזמן, המשאבים והתשוקה שלהם.
אז איך אנחנו מתכוננים לפרישה מוקדמת?
התשובה הקצרה היא: חיסכון. הרבה חיסכון. אבל זה לא רק חיסכון. זה גם שינוי בתפיסת העולם, באורח החיים ובערכי החיים. אנחנו חיים בחברה שמעודדת אותנו להוציא יותר ממה שאנחנו מרוויחים, לרדוף אחרי המוצר החדש, המותג היוקרתי, החוויה המשעשעת. אנחנו משתמשים באשראי, בהלוואות, במשכנתאות, בכדי לממש את החלומות שלנו (שבהרבה מקרים הם חלומות של אנשים אחרים) - או של מי שמשווק לנו את החלומות.
אבל מה אם אנחנו לא צריכים את כל זה? מה אם אנחנו יכולים להיות מאושרים ומרוצים בפחות? מה אם אנחנו יכולים לחיות בתקציב שמבוסס על הצרכים שלנו, ולא על הרצונות שלנו?
אלה השאלות ששואלים את עצמם מי שמתעניינים בתנועת FIRE - Financial Independence Retire Early. מדובר בתנועה שמבוססת על שתי רעיונות:
עצמאות פיננסית: מצב שבו אדם משיג מעמד שההכנסה שלו מהשקעות (בד\"כ במניות, אבל לא בהכרח) מספיקה לו לחיות בלי לעבוד.
פרישה מוקדמת: כפי שאמרנו, מצב בו אדם מחליט לעזוב את העבודה בגיל שהוא קודם לגיל הפרישה הרשמי, ולחיות מההכנסה שלו מהשקעות.
אוקיי, אז איך יודעים שהגענו לעצמאות פיננסית?
לשאלה הזו יש תשובות שונות לאנשים שונים, אבל יש גם כמה מדדים ושיטות שעשויים לעזור לנו להתמצא בתחום. אחד המדדים הנפוצים ביותר הוא כלל ה-300. לפי כלל זה, הסכום הנדרש לפרישה המוקדמת הוא 300 פעמים ההוצאה החודשית הממוצעת. לדוגמא, אם אני מוציא בממוצע 10,000 ש"ח בחודש, אני אצטרך לחסוך 3 מיליון ש"ח לפרישה. בעצם כשאגיע ל-3 מיליון ש"ח, אוכל לפרוש מעבודתי. אחת הדרכים העיקריות להרוויח את הכסף הזה היא בזכות תיק השקעות מגוון ואפקט הריבית-דריבית.
כלל ה-300 מניח שאני יכול למשוך 4% מתיק ההשקעות שלי בשנה, ולהתאים את המשיכה לאינפלציה. אז אם לדוגמה יש לי 3 מיליון ש"ח בתיק השקעות, אני יכול למשוך 120,000 ש"ח בשנה (10,000 ש"ח בחודש), ולהעלות את הסכום בהתאם לאינפלציה בשנים הבאות. כלומר אם האינפלציה עולה, אז להעלות גם את אחוזי המשיכה.
אבל כלל ה-300 הוא רק קו מנחה, ואינו מתייחס לנתוני השווקים, למצב הבריאותי או המשפחתי, או לנכסים אחרים שאני יכול להשתמש בהם בתקופת הפרישה. לכן, חשוב לבדוק את הנתונים באופן רציף, לעשות תכנון פנסיוני מעמיק, ואפילו להתייעץ עם איש מקצוע.
עוד אחד המדדים הנפוצים ביותר הוא שיעור החיסכון. שיעור החיסכון הוא האחוז מההכנסה שאנחנו חוסכים למעמד העתידי שלנו. לדוגמא, אם אנחנו מרוויחים 20,000 ש"ח בחודש, וחוסכים 5,000 ש"ח בחודש, שיעור החיסכון שלנו הוא 25%. שיעור החיסכון משפיע באופן ישיר על מהירות שבה אנחנו משיגים את העצמאות פיננסית. ככל ששיעור החיסכון שלנו גבוה יותר, אנחנו מקרבים את היום בו אנחנו יכולים להפסיק לעבוד. לדוגמא, אם שיעור החיסכון שלנו הוא 50%, אנחנו יכולים להפסיק לעבוד אחרי 17 שנים. אבל אם שיעור החיסכון שלנו הוא 75%, אנחנו יכולים להפסיק לעבוד אחרי 7 שנים.
שיעור החיסכון הוא לא רק עניין של מתמטיקה, זה גם עניין של פסיכולוגיה. בשביל להשיג שיעור חיסכון גבוה, אנחנו צריכים לשנות את הדרך בה אנחנו מתייחסים לכסף, להוצאות, להכנסות. אנחנו צריכים להיות מודעים למה שאנחנו משלמים, למה שאנחנו מרוויחים, למה שאנחנו משאירים. אנחנו צריכים להיות אנשים חסכוניים, שמתעדים ועובדים בצורה מאוד יעילה לפי מדדים ברורים. אנחנו צריכים להיות מוכנים לוותר על חלק מהדברים שאנחנו רגילים או אוהבים לעשות, ולמצוא אלטרנטיבות יותר זולות או חינמיות. אנחנו צריכים להיות מוכנים להתמודד עם הלחץ החברתי של ההשוואה, התחרות, הצרכנות. אנחנו צריכים להיות מוכנים להיות שונים.
ובנוסף, שיעור החיסכון הוא גם עניין של העשרה. בשביל להשיג שיעור חיסכון גבוה, אנחנו גם צריכים להגדיל את ההכנסה שלנו. אנחנו יכולים לעשות זאת באמצעות שדרוג המיומנויות שלנו ומציאת משרה טובה יותר, באמצעות התחלת עסק משלנו, באמצעות השקעת החיסכון שלנו באופן חכם. אנחנו יכולים לעשות זאת באמצעות התבוננות במה שאנחנו באמת משתדלים לעשות. אנחנו יכולים לעשות זאת באמצעות התמקדות במה שאנחנו באמת רוצים לעשות בחיים, במה שאנחנו מצפים מהפרישה המוקדמת.
אז מתי פורשים?
זה תלוי במצב הפרטי של כל אחד מאיתנו. ברמת ההוצאות, הכנסות, השקעות, בריאות וברמת המשפחה שלנו. התשובה תלויה גם ברמת הביטחון, ההערכה וברמת השביעות רצון שלנו. צריך להבין שפרישה מוקדמת היא החלטה דרמטית לשינוי אורח החיים, ויש לה השלכות לכאן ולכאן.
זה לא מתאים לכל אחד, אך יש אנשים שזה מאוד מתאים להם. למתעניינים בפרישה מוקדמת, אשר רוצים להעמיק בנושא, הבלוג של הסולידית הוא מקום מעולה להתחיל בו. וכמובן, הבסיס של הבסיס הוא לעקוב אחרי הכסף בעזרת אפליקציית FamilyBiz.
